נווה תרצה - "רחם אחורי"

מבט נוסף אל כלא הנשים

 

"ראיתי את נשים בבואן ובלכתן, ראיתי אותן בנקודות שפל ובהתרוממות רוח, חוויתי אותן כועסות, כאובות, שולפות ציפורניים, ראיתי אותן מגוננות עוטפות, חובקות ונושכות..."

 

הרחם. המקום בו נוצרים החיים, התגבשות של תאים עד להתהוות פאר היצירה - האדם.

 

מרגש לדעת עד כמה דומה כלא הנשים לרחם. בכלא הנשים מתרחשים תהליכים של צמיחה, של גדילה, של התפתחות, של העצמה אישית והעצמה נשית.

 

לכלא נשים נכנסות נשים כשהן בבחינת "שבר כלי" ולא מעט פעמים הן יוצאות ממנו מחושלות ומוכנות להתמודדות מחודשת.

 

 בשביל חלק מהנשים, הכלא הוא המקום בו אולי לראשונה בחייהן הן הצליחו לזקוף את קומתן, לצעוק את צעקתן, להושיט יד, לבקש עזרה והחשוב מכל, לקבל אותה.

בד בבד עם התהליכים הללו אנו מוצאים בו גם בדידות, כעס, עזובה, שתיקות, בכי ועצבות.

 

קרוב לחמש שנים מילאתי תפקיד ראש תחום חינוך בבת הסוהר היחיד לנשים, נווה תרצה.

ראיתי את הנשים בציפייה ובחרדה, ראיתי אותן חולמות ואת חלקן גם ליוותי כשהן מגשימות את חלומותיהן.

 

בהרצאה אדבר על נשים בכלא, על בחירות הנעשות בכלא, על נשיות, על צער, ועל אהבה.

אדבר על פחד ודחייה. על ילדים הגדלים בכלא. על נערות המרצות את עונשם לצד נשים בוגרות.

אדבר על שרון ועל ליטל, על פטמה על חנל'ה על אורלי ועל צביה.

השמות כולם בדויים אבל הסיפורים, כל מילה אמת.